מחלות עור אוטואימוניות

מהי מחלה אוטואימונית?

מחלה אוטואימונית היא מצב בו המערכת החיסונית תוקפת את הגוף בטעות. תפקיד המערכת החיסונית היא לשמור על הגוף מפני חיידקים ווירוסים. כאשר המערכת החיסונית חשה את הפולשים הזרים הללו, היא שולחת צבא של תאי קרב לתקוף אותם.

במצב תקין, המערכת החיסונית יכולה להבדיל בין תאים זרים לבין תאי הגוף.

במצב של מחלה אוטואימונית, המערכת החיסונית טועה בחלק מהגוף, כמו לדוגמה המפרקים או העור, ורואה אותם כזרים. במצב כזה המערכת החיסונית גורמת לשחרור “נוגדנים עצמיים” (Autoantibody) שתוקפים תאים בריאים.

ישנן מחלות אוטואימוניות שמשפיעות רק על איבר אחד, וישנן אחרות, המשפיעות על כל הגוף.

לא ידוע בדיוק מה גורם ל”מלחמה המוטעית” של המערכת החיסונית. גנטיקה, תזונה, לחץ נפשי, זיהומים וחשיפה לכימיקלים עשויים להיות גורמים משפיעים. כמו כן, נשים סובלות ממחלות אוטואימוניות פי 2 בהשוואה לגברים, 6.4% מהנשים לעומת 2.7% מהגברים. ישנן גם מחלות אוטואימוניות מסוימות שכיחות יותר בקרב קבוצות אתניות מסוימות. 

ישנה גם תיאוריה אחרת הנקראת “היפותזת ההיגיינה”. בגלל חיסונים וחיטוי, ילדים כיום לא נחשפים לחיידקים רבים כפי שהיו בעבר. היעדר חשיפה עלול לגרום למערכת החיסונית שלהם לנטייה להגיב יתר לחומרים לא מזיקים, אך תיאוריה זו לא הוכחה.

ליכן פלנוס

ליכן פלנוס (Lichen planus) או ילפת שטוחה היא פריחת עור הנגרמת על ידי המערכת החיסונית. ליכן פלנוס כמו כל מחלה אוטואימונית נגרמת מסיבה לא ידועה. הסוג הנפוץ ביותר של ליכן פלנוס הוא ליכן פלנוס עורי. בדרך כלל הפריחה מופיעה על העור, ומתפשטת במהלך מספר שבועות. ברוב המקרים ליכן פלנוס עוברת תוך שנה עד שנתיים, אך במקרים מסוימים ליכן פלנוס בעור עלולה להיות כרונית. וברוב המקרים הטיפול הוא  בתרופות מקומיות.

ישנם אזורים נוספים בגוף עליהם ליכן פלנוס עלולה להשפיע: חלל הפה, איברי המין, קרקפת וציפורניים.

ליכן פלנוס נגרם ככל הנראה בגלל נטייה גנטית אך כמו שאר המחלות האוטואימוניות, יתכנו כמה גורמים אפשריים שיכולים להוות טריגר כמו למשל: לחץ נפשי, זיהום ויראלי, או אלרגיה. אמנם פריחת ליכן פלנוס עלולה לגרום לאי נוחות, אך היא אינה מדבקת וברוב המקרים היא לא מהווה בעיה רצינית. 

למאמר המלא בנושא ליכן פלנוס בעור.

פסוריאזיס

פסוריאזיס (Psoriasis) היא מחלת עור אוטואימונית הגורמת להתחדשות העור בקצב מהיר מהרגיל. התחלופה המהירה של התאים גורמת לפריחה שנראית כמו קשקשים וטלאים אדומים.

הפסוריאזיס נפוצה בעיקר באזורי הברכיים, מרפקים, מרכז הגוף ובקרקפת. הפסוריאזיס  יכולה להופיע בכל גיל, אך היא נפוצה יותר בקרב מבוגרים.

פסוריאזיס היא מחלת עור שכיחה וכרונית, עם אופי דינמי המתבטא בתקופות של התפרצויות ורגיעה. צורת הופעתה ותדירותה משתנה מאדם לאדם. ישנו מגוון טיפולים זמינים כדי לסייע בהתמודדות, ניהול הסימפטומים ואיכות חיים טובה יותר. 

לא ברור מה הוא הגורם להתחדשות העור המהירה. ההערכה היא שגנטיקה וגורמים סביבתיים משחקים תפקיד משמעותי. 

לקריאת המאמר המלא על פסוריאזיס, דרכי הטיפול ומניעה.

אלופציה אראטה

אלופציה אראטה (Alopecia Areata) היא מחלת עור אוטואימונית בה המערכת החיסונית תוקפת אזורים מסוימים של זקיקי השיער. כך, נגרם אובדן פתאומי של שיער ואזורי התקרחות בקרקפת. בנוסף לקרקפת, לעיתים, אלופציה יכולה להשפיע על חלקים אחרים של הגוף. לא מדובר במטרד רפואי מאחר ואין נזק קבוע לזקיק השיער, אך מצב זה עשוי להוות מטרד אסתטי. אצל רוב האנשים, שיער חדש יצמח באופן ספונטני באזורים הפגועים. כ- 50 אחוז מהאנשים עם התקרחות קלה מתאוששים בתוך שנה, אך לעיתים מי שסבל מאלופציה פעם אחת עלול לחוות אובדן שיער יותר מפעם אחת במהלך החיים.

כיום אין תרופה להתקרחות, אך ישנם טיפולים שעשויים לעזור לשיער לצמוח במהירות רבה יותר. 

לקריאת המאמר המלא על אלופציה אראטה. 

ויטיליגו

ויטיליגו (Vitiligo) היא מחלה אוטואימונית הגורמת לאובדן צבע עור שנראה כמו כתמים לבנים על העור. במצב של ויטיליגו המערכת החיסונית באופן שגוי תוקפת את תאי העור. האזורים המושפעים בדרך כלל הולכים וגדלים עם הזמן. המצב עלול להשפיע על העור בכל חלקי הגוף, על השיער ובתוך הפה.

השיער והעור מקבלים את צבעם מהמלנין. ויטיליגו מתרחש כאשר תאים המייצרים מלנין, מתים או מפסיקים לתפקד. ויטיליגו משפיע על אנשים מכל סוגי העור, אך בדרך כלל מורגש יותר בקרב אנשים עם עור כהה, מכיוון שהפער בין העור הרגיל לעור שאיבד צבע בולט יותר בעור כהה. המצב אינו מסוכן ואינו מדבק, אך עלול לגרום לאי נעימות משמעותית. אמנם טיפול בויטיליגו לא מונע המשך אובדן צבע עור או את הישנות התופעה אך טיפול יכול להחזיר צבע לעור המושפע.

לקריאת המאמר המלא על ויטיליגו. 

לופוס

 לופוס (Lupus) הנקראת בעברית זאבת היא מחלה אוטואימונית המתרחשת כאשר המערכת החיסונית תוקפת את הרקמות והאיברים. זאבת יכולה להשפיע על מערכות גוף רבות ושונות -כולל המפרקים, העור, הכליות, תאי הדם, המוח, הלב והריאות.

זאבת יכולה להיות מורכבת לאבחון מכיוון שהתסמינים שלה דומים לעתים קרובות לאלה של מחלות אחרות. הסימן הבולט ביותר של זאבת היא פריחה בפנים הדומה לכנפי פרפר, הנפרשת על פני שני הלחיים. לופוס יכולה להיות עורית בלבד (DLE) או מחלה מערכתית (SLE)הבאה לידי ביטוי גם בעור. 

 אין בדיקה אחת היכולה לאשר אבחנת לופוס אלא צירוף של בדיקות. על מנת לאבחן את הלופוס הרופא יבצע בדיקה גופנית הכוללת שיח עם המטופל על התסמינים. בנוסף, ישנם סדרת בדיקות הכוללים בדיקות דם ובדיקת שתן. המטרה היא לאבחן אם מדובר בלופוס עורי בלבד או לופוס מערכתי הבא לידי ביטוי בעור.

כאשר מדובר בלופוס מערכתי (SLE) רופא העור יפנה לראומטולוג להמשך טיפול בתסמינים שאינם קשורים לעור. לופוס מערכתי עלול להיות מסוכן ולכן חשוב לטפל.

לטיפול בלופוס עורי ולמאמר המלא על לופוס

מורפיאה

מורפיאה (Morphea) היא מחלת עור נדירה הגורמת לאזורים דהויים על העור, מורפיאה אינו מלווה בכאב.

בדרך כלל השינויים בעור מופיעים על הבטן, חזה או גב. אזורים נוספים בהם המורפיאה עשויה להופיע הם: פנים, ידיים ורגליים. עם הזמן, האזורים המושפעים עשויים להפוך לקשים, יבשים וחלקים. מורפיאה נוטה להשפיע רק על השכבות החיצוניות של העור, אך צורות מסוימות של המחלה עשויות להשפיע גם על רקמות עמוקות יותר ועלולות להגביל את התנועה במפרקים.

מורפיאה בדרך כלל משתפרת מעצמה לאורך זמן, אם כי הישנות המחלה נפוצה. ישנן תרופות וטיפולים העוזרים לטיפול בשינוי צבע העור ובתסמינים האחרים.

דרמטומיוזיטיס

דרמטומיוזיטיס (Dermatomyositis) היא מחלה דלקתית לא שכיחה המאופיינת בחולשת שרירים ופריחה בעור.

הסיבה להופעת דרמטומיוזיטיס אינה ידועה, אך למחלה יש הרבה מן המשותף להפרעות אוטואימוניות, בהן המערכת החיסונית תוקפת בטעות את רקמות הגוף. גורמים גנטיים וסביבתיים עשויים גם למלא תפקיד. גורמים סביבתיים יכולים לכלול זיהומים נגיפיים, חשיפה לשמש, תרופות מסוימות ועישון.

המחלה יכולה להשפיע על מבוגרים וילדים. דרמטומיוזיטיס משפיעה יותר על נשים מאשר גברים.

אופי המחלה הוא בעל עליות ומורדות. אין תרופה לדרמטומיוזיטיס, אך ישנם טיפולים היכולים לעזור לטפל בפריחה על העור וכן לסייע בהשבת הכח לשרירים וחזרתם לתפקוד.

הסימנים והתסמינים של דרמטומיוזיטיס יכולים להופיע פתאום או להתפתח בהדרגה לאורך זמן. התסמינים השכיחים ביותר כוללים:

1. שינויים בעור – מתפתחת פריחה בצבע סגלגל או אדום כהה, לרוב על הפנים והעפעפיים, על מפרקי הידיים, המרפקים, הברכיים, החזה והגב. הפריחה, שעלולה להיות מגרדת וכואבת, היא לרוב הסימן הראשון של דרמטומיוזיטיס.
2. חולשת שרירים – תהליך היחלשות השרירים כוללת את השרירים הקרובים ביותר למרכז הגוף, מותניים, בירכיים, כתפיים, זרועות עליונות וצוואר. החולשה משפיעה על שני צידי הגוף (ימין ושמאל) ונוטה להחמיר בהדרגה.

פמפיגוס

פמפיגוס היא מחלה הגורמת לשלפוחיות ופצעים בעור או בריריות, כמו בפה או באיברי המין.

השלפוחיות נוטות להיפתח בקלות ועלולות להשאיר פצע פתוח ונוטף נוזלים וכתוצאה מכך להזדהם.

פמפיגוס יכולה להופיע בכל גיל, אך לרוב מופיעה בגיל העמידה ומעלה. זה נוטה להיות מצב כרוני, הדורש טיפול והתמודדות. ללא טיפול היא עלולה להיות מסכנת חיים. הטיפול בתרופות בדרך כלל מייצב את המחלה.

ישנם שני סוגים נפוצים של פמפיגוס:

1. פמפיגוס וולגריס (Pemphigus vulgaris) – סוג זה מתחיל בדרך כלל עם שלפוחיות בפה ואז על העור או בריריות איברי המין. השלפוחיות בדרך כלל כואבות אך אינן מגרדות. שלפוחיות בפה או בגרון עלולות להקשות על בליעה ואכילה.
2. פמפיגוס פוליאצאוס (Pemphigus foliaceus) – סוג זה גורם לשלפוחיות בחזה, בגב ובכתפיים. השלפוחיות נוטות לגרד יותר מאשר לכאוב. פמפיגוס פוליאצאוס אינו גורם לשלפוחיות בפה.

בולוס פמפיגואיד

בולוס פמפיגואיד (Bullous Pemphigoid) היא מחלת עור נדירה הגורמת לשלפוחיות גדולות ומלאות נוזלים. השלפוחיות נוטות להתפתח באזורי עור עם תנועה כגון: הבטן התחתונה, ירכיים עליונות או בתי השחי. בולוס פמפיגואיד שכיח יותר בקרב מבוגרים.

בולוס פמפיגואיד מתרחש כאשר המערכת החיסונית תוקפת שכבה דקה של רקמה מתחת לשכבת העור החיצונית. הסיבה לתגובה חיסונית לא תקינה זו אינה ידועה, אם כי לעיתים נטילת תרופות מסוימות מהווה טריגר.

בולוס פמפיגואיד בדרך כלל מטופל בסטרואידים. הטיפול בסטרואידים מקומיים חזקים בדרך כלל עוזר לטיפול בשלפוחיות, להקלה על הגירוד, ולתחזוק מצב אופטימלי. לעיתים יש צורך בטיפול בסטרואידים דרך הפה.

סקלרודרמה

סקלרודרמה (Scleroderma) היא קבוצה של מחלות נדירות הכוללות התקשות והידוק של העור ורקמות החיבור.

ישנם סוגים רבים ושונים של סקלרודרמה. בחלק מהמקרים סקלרודרמה משפיעה רק על העור, אך במקרים רבים סקלרודרמה פוגעת גם באיברים אחרים מעבר לעור, כמו איברים פנימיים, מערכת העיכול (סקלרודרמה מערכתית) וכלי דם. הסימנים והתסמינים משתנים, תלוי בסוג הסקלרודרמה.

סקלרודרמה נובעת מייצור יתר והצטברות של קולגן ברקמות הגוף. קולגן הוא סוג של חלבון המרכיב את רקמות החיבור של הגוף, כולל העור.

רופאים לא יודעים בדיוק מה גורם לייצור הקולגן החריג, אך נראה כי למערכת החיסונית ישנה השפעה על הייצור החריג. ככל הנראה, סקלרודרמה נגרמת על ידי שילוב של גורמים, כולל בעיות במערכת החיסונית, גנטיקה וטריגרים סביבתיים.

מהות הטיפול במחלה האוטואימונית וחיזוק המערכת החיסונית

הטיפול במחלה אוטואימונית היא לא במטרה לרפא, אלא להתמודד עם התגובה החיסונית, להפחית דלקתיות בגוף וכן להפחית כאב ואי נוחות. 

 ספורט מסייע בשיפור תפקוד המערכת החיסונית. ישנם מחקרים רבים המעידים כי ספורט משפר את התפקוד של המערכת החיסונית. בנוסף, ספורט גורם לשחרור אנדורפינים הידועים ביכולותיהם להוריד רמות לחץ. מכיוון שאחד הטריגרים המשמעותיים ביותר הגורמים להתפרצות מחלה אוטואימונית עלול להיות לחץ, ספורט באופן קבוע, יכול לסייע בזירוז תהליך הריפוי והפחתת התפרצויות.

מחכים תמיד לשמוע מכם! מוזמנים לפנות אלינו, לכתוב אלינו ישירות למייל skincare@goldenhersh.co.il, לשוחח ב: 02-6540397, או להתעדכן בפייסבוק או באינסטגרם.