פסוריאזיס

פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית ויכולה להיות מאד מתסכלת. פסוריאזיס מתאפיינת באדמומיות, גירוד, קשקשת ושינויים בציפורניים. טיפול במשחות? טיפול בפוטותרפיה? הכל על הפסוריאזיס, דרכי הטיפול וההתמודדות.

מהי פסוריאזיס

פסוריאזיס היא מחלת עור אוטואימונית הגורמת לאדמומיות, גירוד וקשקשת בעור. הפסוריאזיס נפוצה בעיקר באזורי הברכיים, מרפקים, מרכז הגוף ובקרקפת. מחלה זו יכולה להופיע בכל גיל, אך היא נפוצה יותר בקרב מבוגרים.

פסוריאזיס היא מחלת עור שכיחה וכרונית. אופי הפסוריאזיס הוא דינמי, בעל עליות ומורדות .יכולות להיות תקופות של התפרצויות ותקופות של רגיעה. כל אחד עובר את הפסוריאזיס בצורה שונה. ישנו מגוון טיפולים זמינים כדי לסייע בהתמודדות, ניהול הסימפטומים ואיכות חיים גבוהה יותר עם פסוריאזיס. פסוריאזיס הינה בעיה במערכת החיסונית הגורמת להתחדשות העור בקצב מהיר מהרגיל. התחלופה המהירה של התאים גורמת לקשקשים וטלאים אדומים.

לא בדיוק ברור מה הם הגורמים להתחדשות העור המהירה הזאת. ההערכה היא שגנטיקה וגורמים סביבתיים משחקים תפקיד משמעותי. פסוריאזיס פלאק היא הנפוצה ביותר מבין סוגי הפסוריאזיס הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים. מחלת עור זו אינה מדבקת.

מה הם המאפיינים של פסוריאזיס?

סימנים ותסמינים של פסוריאזיס יכולים להשתנות מאדם לאדם. התסמינים השכיחים כוללים:

1. כתמי עור אדומים מכוסים בקשקשת עבה בצבע לבן – כסוף
2. נקודות קטנות עם קשקשת (נפוץ אצל ילדים)
3. עור יבש וסדוק שעלול לדמם ולגרד
4. גירוד, צריבה או כאב באזורי הפסוריאזיס
5. ציפורניים מעובות עם שקעים ויתכן שינוי בצבע הציפורן
6. מפרקים נפוחים ונוקשים כאשר מדובר בדלקת מפרקים פסוריאטית 

אזורי הפסוריאזיס יכולים לנוע בין כמה אזורים מצומצמים עם קשקשת לבין התפרצויות גדולות המכסות שטחים נרחבים. האזורים הנפוצים ביותר הם הגב התחתון, המרפקים, הברכיים, הרגליים, כפות הרגליים, הקרקפת, הפנים וכפות הידיים.

סוגי הפסוריאזיס:

1. פסוריאזיס פלאק כרונית (וולגריס), Chronic Plaque Psoriasis – סוג זה של פסוריאזיס הוא הנפוץ ביותר. פסוריאזיס פלאק גורם לאזורים בעור (נגעים) להיות יבשים, מוגבהים ומכוסים בקשקשת לבנה כסופה. הנגעים עשויים להיות מגרדים או רגישים למגע, והפריסה יכולה לנוע בין אזורים קטנים לבין שטחים נרחבים. האזורים הנפוצים הם מרפקים, ברכיים, גב תחתון וקרקפת.
2. פסוריאזיס טיפתי, Guttate psoriasis –  סוג זה משפיע בעיקר על צעירים וילדים. זה בדרך כלל מגיע בעקבות זיהום חיידקי כגון דלקת גרון. מתאפיין בנגעים קטנים בצורת טיפה וקשקשת. האזורים הנפוצים הם מרכז הגוף, ידיים ורגליים.
3. פסוריאזיס הפוכה, Inverse (intertriginous) psoriasis – פסוריאזיס הפוכה מתייחסת לפסוריאזיס הנגרמת משפשוף אזורי עור המתחככים זה בזה. פסוריאזיס מסוג זה כוללת את אזור המפשעה, הסדק בחלק העליון של הישבן, בית השחי וקפל השד. 
4. פסוריאזיס בציפורניים, Nail Psoriasis – פסוריאזיס יכולה להשפיע על הציפורניים בידיים וברגליים. מאפיינים בציפורניים הם צמיחה וצבע בלתי רגילים של הציפורניים, וכן שקעים בציפורן. ציפורניים פסוריאטיות עשויות להשתחרר ולהיפרד מהעור מתחת לציפורן, הנקרא בשפה המקצועית Nail bed, (מצב זה נקרא Onycholysis). במקרים חמורים עלולה להיגרם התפוררות הציפורן.
5. דלקת מפרקים פסוריאטית, Psoriatic arthritis – דלקת מפרקים פסוריאטית גורמת למפרקים נפוחים וכואבים, האופייניים לדלקת פרקים. לרוב, דלקת מפרקים פסוריאטית תופיע בליווי סימפטומים אופייניים של פסוריאזיס בנוסף לכאב במפרקים. לפעמים תסמיני המפרקים הם התסמין הראשון או היחיד לדלקת מפרקים פסוריאטית, ישנם מקרים שנראה רק שינויי ציפורניים. הסימפטומים נעים בין קל לחמור, ודלקת מפרקים פסוריאטית יכולה להופיע בכל אחד מהפרקים. זה יכול לגרום לנוקשות במפרק ולנזק לאורך זמן במקרים חמורים. 
6. פסוריאזיס פוסטולות, Pustular psoriasis – צורה נדירה זו של פסוריאזיס גורמת לנגעים מוגלתיים עם גבולות ברורים היכולים להופיע באזורים נרחבים (הנקרא פסוריאזיס פוסטולרי כללי) או באזורים מצומצמים יותר, בכפות הידיים ובכפות הרגליים. 
7. פסוריאזיס אריתרודרמה, Erythrodermic psoriasis – זהו הסוג הנדיר ביותר של פסוריאזיס, היכול לכסות את כל הגוף בפריחה אדומה ומתקלפת שיכולה לגרד או לצרוב בצורה קיצונית.

מה ההבדל בין פסוריאזיס לאקזמה?

אקזמה נפוצה יותר מפסוריאזיס. ישנו דמיון בעיקר בקרב ילדים בין פסוריאזיס לאקזמה. אצל ילדים לעיתים קשה להבדיל ביניהם. בנוסף, בפסוריאזיס בילדים יכול להיות שילוב עם אקזמה. בדרך כלל במבוגרים רופא עור יוכל להבדיל בין שתי מחלות העור.

מאפייני פסוריאזיס: אזורים אדומים עם קשקשים עבים לבנים – כסופים. האזורים האופייניים  הם מרפקים, ברכיים, טבור, סדק בחלק העליון של הישבן וקרקפת. מאפיינים נוספים קשורים לשינויים בציפורניים, הכוללים: שינוי צבע ועיבוי הציפורן, שקעים בציפורן והחלק הלבן של הציפורן נוטה להיות ישר במקום מעוקל. לרוב אין גירוד משמעותי.

מאפייני אקזמה: אדמומיות עם קשקשת שטחית ולא לבנה. בניגוד לפסוריאזיס אקזמה נפוצה יותר בחלק המתקפל (הפנימי) של הברכיים והמרפק, בדרך כלל יותר מגרד מפסוריאזיס.

הבדל נוסף בקרב ילדים הינו בקרקפת, רבדי הפסוריאזיס לעיתים קרובות משתרעים מעבר לקו השיער אל המצח העליון, לעומת הדרמטיטיס הסבוריאית הנוטה להישאר בקו השיער.

פסוריאזיס בילדים

ישנם מאפייני פסוריאזיס הנפוצים יותר בקרב ילדים. השוני בא לידי ביטוי בצורה בה הפסוריאזיס מוצגת וכן באזורים בהם היא מופיעה. 

האזורים הנפוצים לפסוריאזיס בקרב ילדים הם: אזור הפנים, קרקפת, אזורי עור המתככים זה בזה כגון בית שחי או מפשעה. גם אזור החיתול שכיח במיוחד לפסוריאזיס אצל ילדים. 

1.  פנים – פסוריאזיס בפנים שכיח יותר בקרב ילדים מאשר אצל מבוגרים ובקרב 4 עד 5 אחוז מהילדים פסוריאזיס בפנים הוא הביטוי היחיד . אצל ילדים, פסוריאזיס בפנים מופיע לעיתים קרובות ככתמים אדומים וקשקשת על אזורי הגבות, קפלים בצידי האף, ובעור מסביב לפה.
2. קרקפת – כ 79 אחוזים של פסוריאזיס בקרב ילדים מופיע באזור הקרקפת. פסוריאזיס בקרקפת שכיח יותר בקרב בנות מאשר בקרב בנים, מה שעשוי להיות משני לטראומה בעור הנגרמת על ידי סירוק תכוף (תופעת קבנר). מתאפיין ברבדים עם אדמומיות וקשקשת.
3. פסוריאזיס הפוכה – מתאפיינים ברבדים דקים ומבריקים עם אדמומיות, בדרך כלל קשקשת מינימלית או אפילו ללא קשקשת. האזורים הנפוצים הם: בית שחי, עור מפשעתי, סדק בחלק העליון של הישבן.
4. אזור החיתול – פריחת חיתולים פסוריאטית (המכונה באנגלית "פסוריאזיס מפיות", napkin" psoriasis") עשויה להיות הביטוי הראשוני של פסוריאזיס אצל ילדים צעירים, עם או בלי פסוריאזיס הקיים במקום אחר בגוף. לילדים בדרך כלל יש רבדים אדומים ומתוחמים היטב בעור המכוסה על ידי החיתול. פריחה של חיתולים פסוריאטית לרוב נפתרת לאחר גמילה. 
5. פסוריאזיס ציפורניים – מעורבות ציפורניים משפיעה על 25 עד 50 אחוז מהילדים הסובלים מפסוריאזיס והיא שכיחה יותר בקרב בנים מאשר בנות. שקעים קטנים בציפורן הוא שינוי הציפורניים השכיח ביותר, אך לעיתים מופיעים גם שינויים נוספים.

גורמי סיכון לחלות בפסוריאזיס:

1. היסטוריה משפחתית – מכיון שמחלת עור זו היא גנטית, הורה עם פסוריאזיס מגדיל את הסיכון לחלות במחלה.
2. לחץ – מכיוון שמתח יכול להשפיע על המערכת החיסונית, לחץ נפשי עשוי להגביר את הסיכון לפסוריאזיס (לינק לבלוג הקשר בין מחלות עור ולחץ נפשי)
3. עישון – עישון לא רק מגביר את הסיכון לפסוריאזיס אלא גם עלול להגביר את חומרת המחלה. עישון עשוי גם למלא תפקיד בהתפתחות הראשונית של המחלה.

טריגרים חיצוניים העשויים לגרום להתפרצות פסוריאזיס

פסוריאזיס זאת מחלה כרונית. יכולות להיות לה תקופות טובות ורגועות בלי סימפטומים וכן תקופות של התפרצויות. מומלץ לאמץ עד כמה שניתן אורח חיים המסייע בניהול מיטבי של הפסוריאזיס.

להלן גורמים סביבתיים היכולים להוות "טריגר", ולהגביר את הסיכוי להתפרצות:

1. זיהומים, כגון דלקת גרון או דלקות עור
2. מזג אוויר, במיוחד תנאים קרים ויבשים
3. פגיעה בעור, כמו חתך, עקיצת חרק או כווית שמש חמורה
4. לחץ נפשי
5. עישון, וחשיפה לעישון פסיבי
6. צריכת אלכוהול כבדה
7. תרופות מסוימות – כולל ליתיום, תרופות ללחץ דם גבוה ותרופות נגד מלריה

טיפול בפסוריאזיס

מטרת הטיפול בפסוריאזיס היא האטת קצב צמיחת תאי העור וטיפול בקשקשת. האפשרויות כוללות טיפול מקומי קרמים ומשחות, פוטותרפיה -טיפול באור ותרופות דרך הפה או בהזרקה.

מריחת קרם לחות באופן קבע הוא חיוני בניהול הפסוריאזיס בכל סוגי הטיפולים.

בחירת אופי הטיפול לוקחת בחשבון את חומרת הפסוריאזיס ועד כמה המטופל הגיב לטיפול בהתפרצות הקודמת. יתכן שיהיה צורך לנסות תרופות שונות או שילוב של טיפולים לפני שמוצאים את הטיפול המיטבי למטופל.

טיפול מקומי

1. לחות – קרם לחות סמיך הוא חלק חשוב ביותר בניהול הפסוריאזיס. שמירה על עור פסוריאטי רך ולח ממזער את תסמיני הגירוד והרגישות. בנוסף, שמירה על לחות נאותה של העור יכולה לסייע במניעת גירויים והתפתחות נגעים פסוריאטיים חדשים לאחר טראומה, שהיא תופעת קבנר. קרם לחות יעיל יותר ונספג טוב יותר לאחר אמבטיה או מקלחת. 

1.  סטרואידים מקומיים – תרופות אלו הן התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בפסוריאזיס קל עד בינוני. תרופות אלה זמינות כמשחות, קרמים, ושמפו. כאשר יש התפרצות של פסוריאזיס מומלץ למרוח סטרואידים (נקראים גם "קורטיזון") למשך זמן מוגבל באזור ההתפרצות. קרמים ומשחות סטרואידים זמינים בעוצמות שונות בהתאם למצב העור, לאזור בגוף ולהוראת הרופא. באופן כללי, תכשירים בצורת קרם מכילים יותר מים ופחות יעילים ללחות העור, ותכשירים בצורת משחה מכילים פחות מים ויעילים יותר ללחות וספיגה בעור.  צורת השימוש במשחות אלה היא בדרך כלל פעמיים ביום. פעולתם עוזרת להפחתת הסימפטומים ולהענקת לחות החסרה בעור. ככל שהעור משתפר, ניתן לעבור לתכשירי לחות ללא תכשיר תרופתי. סטרואידים מקומיים חזקים נחוצים בכדי לשלוט במצבים בהם הפסוריאזיס חמורה; עם זאת, יש להשתמש בהם לפרקי זמן קצרים בלבד כדי למנוע דילול של העור שעלול לנבוע משימוש ארוך טווח.

1. נגזרות של ויטמין D – צורות סינתטיות של ויטמין D מאטות את צמיחת תאי העור. כיום בארץ הויטמין D קיים רק בשילוב עם סטרואיד (דוגמאות: Xamiol Daivobet) ולכן לא ניתן למרוח אותו לטווח ארוך.
2. רטינואידים – במקרים מסויימים יכול להיות אפקטיבי יותר אך ישנם תופעות לוואי שכיחות של רגישות מוגברת וגירוי בעור. טיפול זה אסור בשימוש בהריון ובהנקה.
3. מעכבי Calcineurin – כגון פרוטופיק ואלידל – מפחיתים דלקת. והצטברות. הם יכולים לעזור במיוחד באזורים של עור דק, כמו סביב העיניים ובמפשעה, שם סטרואידים או רטינואידים עלולים לגרום לגירוי בעור או לתופעות לוואי. מעכבי Calcineurin אינם מומלצים לנשים בהריון או בהנקה. תרופה זו אינה מיועדת לשימוש ארוך טווח בגלל סיכון מוגבר לסרטן עור ולימפומה. 
4. חומצה סליצילית – במקרים בהם יש קשקשת עבה מומלץ להעזר בתכשיר או שמפו המכילים חומצה סליצילית בריכוז של  3%, , כדי להיפתר מהשכבה העבה של הקשקשת. על ידי כך הטיפול בפסוריאזיס יוכל לחדור בצורה טובה יותר ותהיה יעילה יותר. השימוש בחומצה סליצילית נפוצה באזור הקרקפת אך לעיתים גם באזורים נוספים. 

טיפול באור, פוטותרפיה

1. פוטותרפיה ,Narrowband UVB, קרינה אולטרה סגולה –  כאשר האופציות הקודמות לא יעילות מספיק, ניתן לנסות טיפול בפוטותרפיה. טיפול בפוטותרפיה נחשב לטיפול יעיל מאד לטיפול בפסוריאזיס. פוטותרפיה היא תרפיה באור, דמוי קרני שמש בעל יכולות ריפוי. טיפול זה נחשב בטיחותי ונמצא בשימוש בעולם הרפואה במשך עשרות שנים. הטיפול הוא ב Narrowband UVB – שזהו טיפול ב UVB קצר טווח. בשיטה זו נהנים מיתרונות הריפוי של השמש אך בלי חשיפה לטווח הקרינה המלא של השמש, המהווה סכנה לעור. על ידי  כך מצמצמים באופן משמעותי את החשיפה לקרני השמש המסוכנות, אם בכלל. החיסרון בטיפול זה הינו שיש צורך בטיפולים רבים, כמה פעמים בשבוע למשך כמה חודשים. לעיתים קרובות גם כאשר נראה שיפור משמעותי יהיה צורך לחזור על הטיפול שוב בעתיד. טיפול בUVB ניתן לבד או בשילוב עם תרופות.
2. אוֹר שֶׁמֶשׁ. חשיפה יומית קצרה לאור השמש עשויה לשפר את הפסוריאזיס. כאשר מטפלים באור שמש יש לוודא ששאר אזורי הגוף מוגנים ומכוסים. בנוסף, יש להיזהר מכוויה. כוויה באזור פסוריאזיס עלולה להחמיר אותה וזאת בנוסף לסכנות של חשיפה מוגזמת לשמש. יש להגביל את כמות הזמן בהתאם לסוג העור, מומלץ לעשות את החשיפה בהדרגה. טיפול זה מומלץ למטופלים שאין להם אפשרות להגיע למכון שמבצע טיפול בפוטותרפיה. הטיפול דורש משנה זהירות מכיוון שהחשיפה אינה מבוקרת ולכן ההמלצה היא פרקי זמן קצרים של עד רבע שעה.
3. לייזר Excimer – זאת אופצית טיפול נוספת אך אין הוכחה לכך שהיא אפקטיבית יותר מפוטותרפיה והיא משמעותית יקרה יותר. חשוב לטפל אצל טכנאי/ת מקצועי/ת עם ניסיון מכיון שיש סכנת כוויה. 

תרופות דרך הפה או בהזרקה

כאשר טיפולים אחרים לא עבדו, ניתן לנסות שיטות שונות של כדורים דרך הפה או תרופות בצורת זריקה. 

1. רטינואידים. Neotigason ורטינואידים אחרים הם כדורים המשמשים להפחתת ייצור תאי העור. תופעות הלוואי עשויות לכלול עור יבש וכאבי שרירים. תרופות אלו אסורות בהריון או בהנקה. טיפול זה משמש במקרים בהם UVB לא צלח. תרופה זו דורשת פיקוח רפואי צמוד ובדיקות דם.  

1. מתוטרקסט (Methotrexate). בדרך כלל ניתנת מדי שבוע כמינון דרך הפה. תרופה זו מקטינה את ייצור תאי העור ומדכאת דלקות. תרופה זו עלולה לגרום לקלקול קיבה, אובדן תיאבון ועייפות. אנשים הנוטלים מטוטרקסט לטווח ארוך זקוקים לבדיקות דם שגרתיות כדי לעקוב אחר ספירת דם ותפקודי כבד שלהם. טיפול זה משמש במקרים בהם UVB לא צלח. תרופה זו דורשת פיקוח רפואי צמוד ובדיקות דם. גברים ונשים צריכים להפסיק ליטול מתוטרקסט לפחות שלושה חודשים לפני שהם מנסים להרות. תרופה זו אינה מומלצת בהנקה. 
2. תרופות ביולוגיות –  תרופות אלו, המנוהלות בדרך כלל באמצעות הזרקה, משנות את המערכת החיסונית באופן המשבש את מחזור המחלה ומשפר את הסימפטומים וסימני המחלה תוך שבועות. כמה מתרופות אלו מאושרות לטיפול בפסוריאזיס בינוני עד קשה אצל אנשים שלא הגיבו לטיפולים מהקו הראשון. האפשרויות הטיפוליות בתחום הביולוגי מאד מתפתחות ותכופות ישנם חידושים בתחום. סוגים אלה של תרופות יקרות, ובישראל קופות החולים נותנות מימון לאחר 2 ניסיונות טיפול בטכניקות אחרות המקובלות עליהן.

יש להשתמש בתרופות ביולוגיות בזהירות מכיוון שיש בהן סיכון לדיכוי המערכת החיסונית וכתוצאה מכך הן מגדילות את הסיכון לזיהומים חמורים. אנשים שעוברים טיפולים אלה חייבים לעבור בדיקת שחפת.

ספורט 

ספורט – ישנם מחקרים רבים המעידים כי ספורט משפר את התפקוד של המערכת החיסונית. ספורט גורם לשחרור אנדורפינים הידועים ביכולותיהם להוריד רמות לחץ. מכיוון שאחד מהטריגרים להתפרצות פסוריאזיס הוא לחץ, ספורט באופן קבוע, עשוי לסייע בזירוז תהליך הריפוי והפחתת התפרצויות. 

לסיכום

פסוריאזיס הינה מחלה כרונית עם עליות וירידות כמו ברכבת הרים. מומלץ למטופלים הסובלים מהמחלה ללמוד את גופם ולאמץ אורח חיים מיטבי היכול לסייע במניעת התפרצויות קיצוניות והשתלטות עליהם. דבר זה אינו תמיד קל ולפעמים אף קשה. חשיבה חיובית, אופטימיות ומציאת נקודות תורפה יסייעו בתהליך. לחץ הינו גורם משמעותי בהתפרצויות פסוריאזיס. במקרים בהם ישנו מקור לחץ, מומלץ לטפל בו או לאמץ דרכי התמודדות. דבר זה יכול לזרז את תהליך הריפוי ולסייע בהפחתת ההתפרצויות.

מחכים תמיד לשמוע מכם! מוזמנים לפנות אלינו, לכתוב אלינו ישירות למייל skincare@goldenhersh.co.il, לשוחח ב: 02-6540397, או להתעדכן בפייסבוק או באינסטגרם.